למעלה משנה וחצי אני משלבת את תהליכי ייעוץ ארגוני , הובלה של אסטרטגיות HR בחברות בהן נדרשתי להיות חלק מתהליך מורכב/לתת את העצה שלי מתוך הניסיון או פשוט סתם להיות שם ככתף תומכת.
הביזנס היומיומי שלי משלב הרבה אהבה למקצוע לצד נתינה אינסופית. אני לא יכולה להפריד בין השניים .
לעיתים אני נכנסת לארגון בכלל על מנת לצוד להם את הטאלנט הבא ומוצאת את עצמי מייעצת ותומכת במנהל המגייס/המנכ"ל חסר האונים , מקשיבה לליבם וחושבת יחד איתם בקול רם כיצד אפשר להתקדם ולעזור .
בכובע אחר אני מלווה כבר למעלה משנה וחצי ארגון מקסים שמצד אחד אינני חלק מה- DNA היומיומי שמסתובב ומצד שני שני אחת מהם (לפעמיים בשבוע) " ממש משפחה" בדיוק מה שרשמה לי הבת של אחד העובדים שם שנפטר שבוע שעבר לאחר התמודדות בגבורה עם מחלה קשה . "תודה לך תמיד הייתם משפחה עבורנו" " מעריכה ואוהבת מאוד" את אביה הכרתי לפני כשנה וחצי בשיחת ההכרות של כל העובדים שביצעתי בעת כניסתי כיועצת ו-HR לחברה , זכרתי את טוב ליבו ואיך סיפר על משפחתו וביתו . כאשר הוא חלה , נוצר חיבור מידיי לביתו , דאגתי שגם במסגרת השעות המצומצמות ביותר שלי כיועצת חיצונית לא לשכוח את העובד, את הסבל היום יומי שעובר ואת משפחתו ודאגנו לפנק ולעטוף כמה שאפשר עד הרגע האחרון ולאחריו .
כשהמנכ"ל נכנס לחדרי שבוע שעבר בתום השבעה והציג בפניי את הודעת הווצסאפ מביתו של העובד בה היא מציינת את שמי ובאותה נשימה את התשבחות על הליווי ועל כמה הם מודים לנו כמשפחה דמעות הציפו את עיניי . נשמתי לרווחה והבנתי שגם ברגעיו האחרונים הוא היה מאושר לדעת שכולם אהבו ודאגו לו וכי לא זנחו לרגע אותו . ככה אני מאמינה שצריך להיות הקשר , עד הסוף ויותר .
זו לא פעם ראשונה לצערי בשנות הקריירה שלי גם כשכירה "שאיבדתי עובד" בכל פעם ליווי המשפחה והתהליך היה קשה ביותר אך אנחת הרווחה שעשיתי כל מה שיכולתי והעובד היה מרוצה מלאה אותי בסיפוק ובאושר כי הבנתי שזו לא רק הנתינה אלא בעיקר האהבה שהכנסתי לתהליך .
חשוב לזכור – לפני שאנחנו יועצים, מנהלים, מנכ"לים גדולים אנחנו קודם כל בראש בראשונה בני אדם וככה יזכרו אותנו תמיד איפה היינו כבני אדם ולא כמנהלים או יועצים .
שלכם רעות
